EN
^

סיפור הלידה של עלמא

היו לי שתי לידות טובות בבתי חולים, אפשר לומר "טבעיות", אבל הידיעה שאפשרי ללדת בביתי, מבצרי הרגישה לי לאחר שתי לידות אלו הבחירה הטובה ביותר, לא צריך לעקור מהבית המוכר הטוב והמגונן באמצע תהליך הצירים לנסוע לקראת צוות זר שאינני מכירה דווקא ברגע כל כך משמעותי ומדהים, לידת אדם. לכן בהריון השלישי התרקם לו החלום ללדת בבית.

בעלי היה שותף פעיל להחלטה והתחלנו ללמוד את הנושא. בחיפושיי אחר מיילדת ייחלתי לעצמי מיילדת שמחד תהיה מקצועית ואחראית ומאידך תהיה חמה ואוהבת ושאוכל להרגיש נח במחיצתה. חברה ילדה כמה חודשים לפני בליווי של ברברה, והמליצה בחום גדול עליה, למרות שסביבי היו לא מעט לידות בית, תודה לאל מוצלחות וחברותיי המליצו לי כל אחת במיילדת שבחרה, ליוותה אותי תחושה שעליי להיפגש קודם כל עם ברברה. וכך נפגשנו בעלי ואני בביתה היפה של ברברה בירושלים, ויצאנו מהפגישה בידיעה ברורה שזו המיילדת שאנו רוצים בלידה שלנו. כימיה טובה גם עם בן הזוג חשובה עד מאוד, כך גיליתי מאוחר יותר שכן הם פועלים כצוות בתמיכה ביולדת.

סיפור מדהים המשכתי במעקב הריון עם ברברה, זה היה כל כך שונה מההריונות הקודמים בכך שהתהליך הרבה יותר שלם שהוא נעשה במהלך ההיריון וממשיך אחרי הלידה, נוצרת הכרות יותר עמוקה עם הדמות שתהיה נוכחת ברגע כל כך משמעותי בחיי, תחושה זו השרתה עליי הרבה ביטחון לקראת הלידה. ביום של הלידה בבוקר, התחילו צירים לא סדירים וכמעט לא מורגשים, די דומים למה שהרגשתי במהלך כל החודש התשיעי, להפתעתי ברברה התקשרה (וזו לא הפעם הראשונה שהיא מתקשרת בדיוק שאני זקוקה לה), סיפרתי לה על התחושות וסיכמנו שנדבר בצהריים, כשהצירים הלא סדירים בצהריים המשיכו, היא אמרה שהיא תיסע הביתה להתארגן. אני הייתי בתחושה שהלידה לא תקרה באותו יום.

אחה"צ הצירונים ממשיכים, וברברה למרות הרגשתי המהוססת אומרת שהיא יוצאת לקראתי "מקסימום אני אתארח קצת אצלך", ואיזה מזל שכך היא עשתה. הצירים הפכו תכופים יותר ויותר, אמרתי לבעלי שייקח את הבנות לחברה, בזמן הזה העברתי את הצירים בצפייה בסרט על כדור פיזיו, בחדר השינה, וכל הזמן אני בהודיה גדולה שאני בביתי.

בעלי חזר נכנסתי למקלחת, והוא התחיל בעבודת סידור הבית לקראת הלידה, ניפוח הבריכה, סדיניות במיטה, עמעום אורות, והדליק נר גדול ויפה ליד הבריכה, תחושה של קדושה, של חג מיוחד. ברברה הגיעה, בדקה אותי, פתיחה של 4 אצבעות, נכנסתי למים, ברברה התארגנה, הנוכחות שלה עדינה אך משרה הרבה ביטחון, היא קשובה לכל צורך שעולה כך שלי היה את כל התנאים פשוט להיות ולהתקדם לקראת הלידה הקרבה. שהיתי במים החמימים והנעימים קצת יותר משעה, בעלי וברברה דאגו שהמים יישארו כאלה, ברברה בדקה את מצב הפתיחה, עיסתה את גבי וביררה מדי פעם אם אני זקוקה לדבר נוסף.

בניגוד ללידות הקודמות שלי בבתי חולים, שבהן בעלי לא היה יכול להיות כל כך פעיל , הוא הרגיש די חסר אונים, בלידה הביתית הרגשתי חרות גדולה לעשות ולומר כל מה שאני חפצה, ובעלי תמך בי בדיוק מדהים, כך שחשתי שהוא מפוגג חלק נכבד מכאבי הצירים ושזו הפעם באמת לידה של שנינו. הגיעו צירי הלחץ התיישבתי בבריכה בעלי תומך בגבי, ברברה ממש לידי אומרת לי שבציר הבא אפשר כבר ללחוץ אותה החוצה, ואז היא החליקה החוצה, חלקה ויפהפייה (לא ידענו את מין העובר), גורת אנוש קטנה ומדהימה, יציאה לעולם בצורה טבעית וחלקה.

לידה מוצלחת החיבור בינינו היה מיידי וכך גם ההתאהבות, בניגוד לילדות קודמות שלקח לי קצת יותר זמן. עברתי לספה ללדת את השלייה, התינוקת עליי מחוברת עדיין בחבל התבור, גם אם אתאמץ מאוד לא אוכל למצוא את המילים לרגע הזה.

ההתרגשות הייתה גדולה חשנו אושר עילאי. השלייה יצאה, שמנו אותה בתוך פיילה גדולה, בעלי יצא לחצר לקבור אותה ולארגן את הסלון לקדמותו. ברברה בודקת, הכול בסדר. תודה לאל. אחרי כמה שעות, אני רוצה להתקלח, התינוקת בחיקי וברברה מלווה אותי למקלחת וכל הזמן אני בהודיה גדולה ואומרת לעצמי אני בבית שלי מתקלחת באמבטיה שלי, איזו מתנה זו, הכי טובה שאפשר לקבל.

אחרי 3 או 4 שעות ברברה נפרדת מאיתנו, אנחנו אסירי תודה על יכולת הנתינה שלה ברוחב לב ואהבה. והולכים לישון שלושתנו במיטה הזוגית שלנו, לילה טוב ושקט.

אחר כך הגיעו קשיי הנקה בגלל לשון קשורה (שהרופאה שהזמנו לא איתרה, אבל זה סיפור אחר), וכל הזמן הזה ברברה ליוותה אותנו באותה עוצמת מסירות, נתנה לי אוזן קשבת, ועצות הומאופטיות, התייעצה עבורי עם יועצת הנקה, ודרשה לשלומנו, הרגשתי שאני יכולה לפנות אליה בכל בעיה, להתייעץ, גם אחרי הלידה. כשאני כותבת מילים אלה כבר חלפו שנה וחודשיים מהלידה, אבל עצם הכתיבה מחזירה לי מן ההתרגשות והאושר שחווינו, (אם כי בטח נשכחו פרטים קטנים) אני חשה בת מזל, על המפגש עם ברברה, על לידה מדהימה, על ילדה מדהימה (ועל עוד שתיים) וכמובן על בעלי.