EN
^

ימאיה הללי

אהבה גדולה שעוד אני לא יודעת את שמך בעולם הזה, היום זה יומך הרביעי בעולם, אני עכשיו כל כך בוכה ברגישות גדולה, מנת הורמונים טובה והרבה רגישויות שעולות.
אבא ואורייתא יצאו קצת לגן שעשועים ואני ואת בבית, את ישנה.

נשארים בקשר  סיפור הלידה שלך מדהים מדהים עבורי, פחדתי הרבה מהלידה, מהכאב, פחדתי איך אצליח לעמוד בכאב, פחדתי להיכנס לבורות של ייאוש ולא לדעת שאני בבור ולא להצליח לצאת ממנו ולהישאר תפוסה בכאב עמוק וארוך. הלידה של אורייתא זכורה לי ככאב מאוד עמוק וארוך ופחדתי הרבה, דברתי עם רותי מורה יקרה שלי הרבה על כך, הבאתי מעגל נשים אמהות יקרות ושיתפתי אותן בפחד שלי, המעגל הזה הכין עבורך מובייל מקסים וליווה אותי ואותך במשך הלידה.

ב-5 בבוקר קמתי עם התחלה של צירים, התרגשתי מאוד ידעתי שזה מתחיל, קמתי פעמיים שלוש לעשות קקי וידעתי שזו התרוקנות שלפני לידה, וככה שכבתי במיטה עם אבא ואורייתא עד שעלה האור וכל 40 דק׳ או משהו כזה הגיע ציר נעים כזה, כמו חום מתפשט שמתחיל במרכז מתחת לטבור ועולה ויורד כמו גל.

צחי לקח את אורייתא לגן ואני נחתי המון פשוט שכבתי במיטה כמה שעות ומידי פעם הגיע ציר ואני התרחבתי לתוכו, נשמתי, נרגעתי, את היית איתי שם כל הזמן, עכשיו אני מרגישה שנתת לי יד ענקית מעולמות עליונים, ליווית אותי עם המלאכים שלך, יקרה אהובה שלי.

וכך המשיך לו היום המבורך הזה, בינתיים אורייתא המתוקה כבר חזרה מהגן ועדיין אין התקדמות משמעותית בצירים, קצת יותר חזקים וקצת יותר סמוכים אבל שום דבר לא סדיר, אני עדיין יכולה לשחק עם אורייתא קלפים ו...כאלה.

אורייתא נסעה לחוג ריקוד שלה והתחלתי להכין לכבוד יום הולדתך עוגת פרג עם שוקולד, זה היה סוף התפקוד שלי להכניס את העוגה לתנור ואז הרגשתי שהלידה התקדמה בעוד צעד, את מתקרבת!
בינתיים אורייתא חוזרת הביתה אוכלת ארוחת ערב ואני מתחילה לקלוט שכשהיא תצא מהבית לסבתא ללילה אז הלידה תתקדם עוד ושאת ממש בדרך. אורייתא הולכת בערך ב-19 והצירים מתחזקים עוד קצת, רות מגיעה ואני שמחה כל כך על הנוכחות היפה ושקטה שלה, היא מציעה לי ללכת שוב לנוח כי אני כבר קצת עייפה ורוצה לאסוף את כוחותיי. אני שוקעת לי בנמנום רך ונעים, תוך כדי מתחילים להגיע קצת יותר צירים והם נעשים חזקים יותר אבל עדיין אני יכולה לנוח ביניהם ולנכוח בתוכם. בחלק מהצירים אני מרגישה שאני נעשית גדולה יותר שהגוף שלי מתרחב אל תוך החדר.

לקראת עשר אני קמה מהמיטה ומגלה שרות ואבא הכינו את הבית כל כך יפה ללידה, הכל מסודר ונעים ורך, הבריכה מחכה בפינת האוכל, שולחן ברכות ואבנים טובות עם מפה לבנה, מזרונים ליד הספה ויש בי תחושה שאפשר להתחיל. ברברה כאן באזור בפגישה ואחרי התלבטות קצרה היא מגיעה לבדוק מה קורה, אני פוחדת שהיא תבדוק אותי ותגיד שעוד אין פתיחה משמעותית (זה מה שהיה בלידה של אורייתא) מפחדת להתייאש, אבל בבדיקה ברברה אומרת לי שאני ממש בלידה, הראש נמוך מאוד והיא מרגישה אותו, צוואר רחם מחוק דק דק והפתיחה 4.

אני זוכרת שגיליתי בצירים מין תנועה מעגלית קטנטנה בין האגן למפרק הירך, תנועה שהביאה סוג של שחרור נשימה וכך בכל ציר נעתי במעגלים קטנטנים. אני נשענת על השולחן אוכל והצירים מגיעים כבר כמעט בלי הפסקה בכלל, הבריכה כבר מלאה אני נכנסת למים שעוטפים ואז זכורה לי מין הפסקה דממה של רגע והיופי ממשיך להתגלות מקדים אותי בכמה צעדים. בבריכה איכשהו אני מתיישבת, מגיע ציר חזק מאוד ואני בחוסר נוחות מוחלט לא יכולה לשבת ודוחפת את עצמי כלפי מעלה עם הידיים, מתהפכת, נשענת עם הידיים והראש על דופן הבריכה. מגיע כאב מרטיט, כל הגוף שלי רועד מבפנים, אני משמיעה קול שלא מפסיק, מרגישה שריפה בתעלת הלידה ומבינה שזה ציר לחץ, אני לוחצת ומרגישה שזה יותר מללחוץ זה לפתוח, לאפשר לך לעבור בתעלה.

ברברה אומרת שהראש שלך כבר בחוץ, עוד ציר אחד אני פותחת לוחצת מתנפצת לאינסוף חלקיקים בחלל ואת בחוץ!! אבא וברברה לוקחים אותך, באהבה אינסופית אני מחבקת אותך, בוכה ולא מאמינה שנולדת, היופי שלך היופי הקיים בכל בידיים שלי ואני לא האמנתי שזה יהיה כל כך חופשי וזורם ויסחוף אותי כמו גלים לעומק הים לעומק עצמי, ולא אגלה שם פחד וייאוש, אגלה הסכמה פשוטה רחבה.

תודה אני שונה עכשיו.